אוסטובו סוליימאן נ' פרידמן חכשורי חברה להנדסה ולבניה בע"מ

פסק דין

1.התובע הוא תושב טורקיה שהועסק כפועל בניין אצל הנתבעת. לאחר סיום עבודתו הגיש את התביעה שלפנינו, לסכומים שונים הנובעים מעבודתו אצל הנתבעת.

2.רקע עובדתי

א.התובע הועסק כפועל בניין באתרי בניה בהם פעלה הנתבעת, החל מיום 26.8.01 ועד לחודש אפריל 2003 (סעיפים 4 ו - 10 לתצהיר התובע).

ב.הנתבעת היא חברת בנייה אשר במועדים הרלוונטיים לתביעה היתה חברה בהתאחדות הקבלנים והבונים בישראל.

ג.על הצדדים חלות הוראות ההסכם הקיבוצי בענף הבניין ועבודות ציבוריות בישראל (להלן: ההסכם הקיבוצי).

ד.התובע עבד באתרי הנתבעת 6 ימים בשבוע, כ-240 שעות בחודש.

ה.עד לחודש ספטמבר 2002 שולם לתובע שכר נטו כולל, בסכומים שבין 630 דולר ארה"ב ל – 770 דולר ארה"ב, ומחודש אוקטובר 2002 שולם לתובע שכר מינימום שעתי (סעיף 23 לתצהיר הנתבעת וכפי שעולה מתלושי השכר שהוצגו).

3.טרם שנדרש לרכיבי התביעה, יש להבהיר כי מאחר שהתובע הועסק אצל הנתבעת עד אפריל 2003 ואילו התביעה הוגשה ביום 5.1.09, הנתבעת העלתה טענת התיישנות ועל כן הדיון בזכויות התובע ייערך רק ביחס לתקופה המאוחרת ליום 5.1.02.

להלן נדון ברכיבי התביעה, אחד לאחד.

שכר התובע

4.שכר מינימום או שכר על פי דרגה 4 להסכם הקיבוצי הענפי?

א.התובע טען שהוא זכאי לשכר עבודה בהתאם לדרגה הרביעית בטבלאות השכר שבהסכם הקיבוצי, מאחר שהיה עובד מקצועי ומיומן, בעל וותק בתחום הטפסנות. בסיכומיו טען באופן חלופי כי הוא זכאי לשכר בהתאם לדרגה השלישית בטבלאות השכר, לחלופי חילופין טען כי הוא זכאי לשכר המינימום החוקי (סעיפים 11 ו-14 לתצהיר התובע; סעיפים 22-30 ו-40 לסיכומי התובע).

ב.לאור ההלכה שנקבעה בס"ק (ארצי) 18/08 התאחדות הקבלנים והבונים בישראל בע"מ – הסתדרות העובדים הכללית החדשה, [פורסם בנבו] (15.11.09), עליה בית הדין הארצי חזר מספר פעמים (ר' למשל, ע"ע (ארצי) 633/09 לונגו – אשרמים בע"מ, [פורסם בנבו] (31.1.12) והפסיקה המוזכרת שם), התובע זכאי לשכר בהתאם לדרגה 1 בטבלאות השכר, כלומר לשכר מינימום.

5.תמורת עבודה בשעות נוספות

א.התביעה ברכיב זה צומצמה בסיכומי התובע לתקופה שמחודש נובמבר 2001 ועד אוגוסט 2002. לאור טענת ההתיישנות וכאמור לעיל, טענות התובע בנושא ייבחנו רק לתקופה שהחלה בחודש ינואר 2002.

ב.מוסכם על הצדדים כי היה על הנתבעת לשלם לתובע שכר עבודה בצירוף רכיב שעות נוספות, ובסך הכל 4,468 ₪ בגין 240 שעות עבודה חודשיות (סעיף 47 לסיכומי התובע המפנה לנספח ג' לסיכומים; סעיפים 90, 92 לסיכומי הנתבעת). עוד מוסכם שבפועל, שולם לתובע שכר נמוך מהסכום לו היה זכאי. על כן, דין התביעה ברכיב זה להתקבל בחלקה, היינו רק ביחס לחודשים ינואר עד אוגוסט 2002.

ג.בחודש אוגוסט 2002 שולם לתובע שכר עבודה בצירוף רכיב "אחזקת רכב" בסך 1,056 ₪. אין חולק כי לרשות התובע לא הועמד רכב ומנהל הנתבעת הבהיר בעדותו כי מדובר בטעות וכי למעשה רכיב זה היווה "פרמיה" (עמוד 11 לפרוטוקול שורות 20-27). מאחר שעל פי עדות זו, אין מדובר בתשלום בגין עבודה בשעות נוספות, אין להביא סכום זה בחשבון, לצורך הזכאות לתמורת עבודה בשעות נוספות.

ד.לאור כל האמור, התובע זכאי להפרשי שכר וגמול בגין עבודה בשעות נוספות בסך 2,958 ₪, שהם 1,902 ₪ בהם הנתבעת הודתה ועוד רכיב הפרמיה, שאין להביא בחשבון (1,056 ₪).

6.שעות קיץ